החלטה בתיק בש"פ 11083/04

1.       בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתקופת תשעת החודשים הקבועה בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים).

2.       ביום 12.3.04 הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים כתבי אישום נגד המשיבים ונגד נאשם נוסף (להלן - השותף). המשיבים 4-1 הועמדו לדין בגדר ת"פ 341/04, ואילו המשיבים 5 ו-6 הועמדו לדין בצוותא עם השותף בגדר ת"פ 342/04. העבירות המיוחסות למשיבים הינן הריגה, חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש מהלכי משפט. על פי הנטען בכתבי האישום, המשיבים והשותף הגיעו לדירה בה התגוררו שלושה אנשים עימם הם היו מסוכסכים במטרה לתקוף אותם, כאשר הם מצויידים בסכינים, במברגים ובאלות. המשיבים והשותף תקפו את השלושה באמצעות הכלים שהביאו עימם וגרמו להם לחבלות חמורות. אחד מקורבנות המעשה נפטר מפצעיו. כמו כן מואשמים המשיבים והשותף בכך שניסו להעלים ראיות הקושרות אותם לאירוע. בד בבד עם הגשת כתבי האישום ביקשה המבקשת את מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 1.4.04 הורה בית המשפט המחוזי, בשתי החלטות שונות, על מעצר המשיבים 5,4,2,1 ו-6 עד תום ההליכים. ביום 15.4.04 ניתנה החלטה על מעצרו של המשיב 3 עד תום ההליכים, בהסכמתו. המשיבים 5,4,2 ו-6 עררו לבית משפט זה על ההחלטות בעניין מעצרם עד תום ההליכים, וערריהם נדחו. ביום 12.12.04 יחלפו תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, בעוד המשיבים עצורים במהלך כל תקופה זו. על כן מבקשת המדינה כי בית משפט זה יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ויאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

3.       המבקשת גורסת כי ישנה הצדקה להארכת מעצרם של המשיבים. לדבריה, המעשים המיוחסים למשיבים מלמדים, לכאורה, כי הם עבריינים אלימים ביותר. עברם הפלילי של חלק מהמשיבים, כך לפי המבקשת, תומך אף הוא במסקנה בדבר מסוכנותם. המבקשת מוסיפה כי בית המשפט המחוזי ובית משפט זה קבעו בשורה של החלטות כי מתקיימת לגבי המשיבים דרישת המסוכנות. עוד טוענת המבקשת כי ישנו צורך בהארכת המעצר גם מן הטעם שהעונש החמור שצפוי למשיבים אם יורשעו, מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין. המבקשת מציינת כי לאור מורכבות הפרשה וריבוי הנאשמים והעדים יש להשקיע זמן שיפוטי רב לבירורה. בבקשה מפורט השלב הדיוני בו מצויים משפטיהם של המשיבים. פרשת התביעה בת"פ 341/04 עומדת בפני סיום, וכל שנותר הוא להעיד עד תביעה אחד, אשר עדותו תחל ביום 26.12.04. בת"פ 342/04 נשמעו כל עדי התביעה, למעט המשיבים 4-1. בהיות עדים אלה שותפיהם לעבירה של הנאשמים, מנועה התביעה מלהביאם לעדות כל עוד משפטם שלהם תלוי ועומד, וזאת לפי הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477). לדברי המבקשת, היא מגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להעדתם של המשיבים 4-1 במסגרת ת"פ 342/04, תוך סטייה מהלכת קינזי, על מנת להחיש את סיומה של פרשת התביעה בתיק זה. המשיבים גורסים מנגד, כי אין הצדקה להארכת מעצרם אל מעבר לתשעה חודשים. באי כוחם של כמה מהמשיבים העלו טענות שונות לעניין הראיות הקיימות לכאורה נגד מרשיהם. כמו כן קובלים הם על הניהול הבלתי יעיל של משפטיהם של המשיבים מצד התביעה ומצד בית המשפט המחוזי, ומציינים כי ההליכים אינם עומדים בפני סיום. בנסיבות אלה, לדבריהם, אין זה ראוי להותיר את המבקשים במעצר עד תום ההליכים. לגבי חלק מהמשיבים נטען כי עברם הפלילי אינו מכביד עד כדי יצירת חשש למסוכנות המחייבת מעצר, וכי יש מקום להפעיל בעניינם חלופת מעצר. פרקליטו של המשיב 5 הסכים להארכת מעצרו ולכן אין החלטה זו מתייחסת אליו.

4.       הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין מקום להעלות במסגרת הליך זה טענות בדבר עוצמתן של הראיות לכאורה הקיימות נגד המשיבים. בבסיסן של ההחלטות המקוריות אשר הורו על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים עמדה הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתם (למעט לגבי המשיב 3, אשר לא טען לעניין הראיות לכאורה). לא למותר לציין שנית, כי ערריהם של המשיבים 5,4,2 ו-6 לבית משפט זה, אשר עסקו, בין היתר, בשאלת הראיות לכאורה, נידחו. אם סבורים המשיבים או מי מהם כי חל כירסום בראיות התביעה מאז ניתנה ההחלטה על מעצרם עד תום ההליכים, באופן המקעקע את התנאים הבסיסיים לעצם המעצר, הרי שטענה זו יכולה להיטען רק במסגרת בקשה לעיון חוזר שתוגש לבית המשפט המחוזי (בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה, פ"ד נב(1) 625, 628; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי, פ"ד נה(3) 232, 239). הוא הדין באשר לטענות המתייחסות לעברם הפלילי של המשיבים. נושא זה כבר נשקל בעת מתן ההחלטות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים והיווה אחד הטעמים למסקנה בדבר מסוכנותם. בכל הנוגע להתמשכות הליכי המשפט נגד המשיבים, הרי שיש מידה מסוימת של צדק בטענותיהם. תקלות שונות הביאו לעיכובים בהתנהלותו של ההליך. כל הגורמים המעורבים תרמו תרומה מסוימת לכך, הן בית המשפט, הן התביעה והן הסניגוריה. אכן, ניהול משפטם של המשיבים 5 ו-6 עשוי להתעכב לתקופה לא מבוטלת עקב חוסר היכולת להעיד במשפטם את המשיבים 4-1, לנוכח הלכת קינזי, אם בקשתה של המבקשת בעניין זה תידחה על ידי בית המשפט המחוזי. אף ביחס לעבר, יש ליתן משקל לכך שההליך התעכב בשל אותה סיבה. ואולם, על אף הבעייתיות הטמונה בעיכובים השונים שעה שהמשיבים עצורים עד תום ההליכים, סוגיית המסוכנות מכריעה את הכף לחובתם. לנוכח מכלול השיקולים עליהם עמדו בית המשפט המחוזי ובית משפט זה, שעניינם חומרת העבירות המיוחסות למשיבים, דפוסי ההתנהגות העברייניים והאלימים המאפיינים חלק מהם, ועצם פעילותם בחבורה שהביאה, לכאורה, למותו של אדם, אין מנוס מהארכת מעצרם. אף העובדה שהלכת קינזי מציבה מכשול בפני סיומו המהיר של משפטם של המשיבים 5 ו-6, אינה יכולה לסייע בידם. אכן, השאיפה היא שלא לגרום לפגיעה יתרה בנאשם ולהשאירו במעצר לתקופה ארוכה, בעוד משפטו מתעכב כתוצאה מיישום הלכת קינזי. ברם, שאיפה זו עשויה לסגת מפני האינטרס בהבטחת שלום הציבור (ראו, למשל, בש"פ 4533/99 מדינת ישראל נ' מסילתי (לא פורסם); בש"פ 634/04 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם)). כך הוא בענייננו. לסיום, בשל מסוכנותם הרבה של המשיבים, יש מקום להיעתר לבקשה, חרף חלוף הזמן.

5.       אשר על כן, מעצרם של המשיבים 4-1 מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 12.12.04, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 341/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. מעצרו של המשיב 6 מוארך בתשעים ימים החל מיום 12.12.04, או עד למתן פסק הדין בת.פ. 342/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

          ניתנה היום, כ"ט בכסלו תשס"ה (12.12.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: